אירוסין, ברית, בר מצווה.

מגזין פנימה הרגתם אותי. אבל נגיע לזה אחר כך. בינתיים אני חי.
.
זאת חנוכה הוא יום מיוחד בשבילי.
זה היום שבו אשתי ואני התארסנו, טוב אולי בעצם במוצאי זאת חנוכה, אבל עדיין זה נחשב, ושנה לאחר מכן, בזאת חנוכה, ערכנו ברית מילה לבן הבכור שלנו ישעיה שיח'.
.
אני לא משהו בדברי תורה. כבר בארוסין, אני בסך הכל רק הקראתי מתוך ספר, ועשיתי גם גלגול ראש תוך כדי הדבר תורה, אבל אל תספרו לאף אחד כדי שהם לא יבטלו את השידוך, אבל בברית של ישעיה הייתי כבר אבא, אז היה ראוי שאגיד משהו.
.
אז רק דיברתי על זה שמכל התורה, הפרשות שמדברות על מכירת יוסף והזמן שהוא היה במצרים וכו', אלה פרשות שמאוד מרגשות אותי. אני לא אחד שבוכה הרבה, זה היה אז כן, אבל כל פעם שאני מגיע לקטע שיוסף מתוודע לאחיו, אז עולות לי דמעות.
זה מה שאמרתי בדבר תורה, והוספתי גם שזה קשור לברית מילה, כי יוסף הראה לאחים שהוא מהול, כי הם לא האמינו שזה הוא.
עכ''ל.
.
.
ישעיה חגג יום הולדת 12 עכשיו, ביום הראשון של חנוכה. אז אנחנו כבר מריחים את הבר מצווה באוויר. צריך להתארגן על תפילין, לשריין את המועדון לתאריך שאנחנו רוצים ולהכין פלייליסט של שירים שאין סיכוי שאני מרשה. לא משנה.
.
אז אתמול אחרי הסעודה, ישבנו ללמוד טעמים. כשקוראים בתורה, אז קוראים במנגינה מסויימת לפי טעמי המקרא, ואת זה לומדים מהאבא, או ממורה יהודי ייעודי לעניין הזה.
בכל אופן, ישבנו וקראנו את פרשת וישב. אני קורא, ומסביר.
הסברתי לישעיה מה זה מלעיל ומלרע, מה זה טעמים משרתים ומלכים וכו' וכו'.
ואז הגענו למכירה של יוסף, והתרסק לי הקול. ובשניה נזכרתי בברית של ישעיה שכבר מתכונן לבר מצווה שלו.
אני יודע לקרוא בתורה ואני אוהב את זה מאוד, במיוחד הפטרות, אבל אני לא קורא כבר מעל שבע שנים אולי. אני מתרגש מדי ממה שאני קורא, ונתקף בצחוק בלתי נשלט או משהו כזה. זה מבאס ממש, אבל ככה זה.
.
.
השופט אלכס שטיין מבית המשפט העליון מסתמן בתור אחד השופטים הראויים שיש היום. וזה נדיר. אבל מה הקשר עכשיו?
.
אז אשתי קוראת ''פנימה''. זה אחלה מגזין. חומר טוב. כותבות מוכשרות.
אז עברתי על זה. אני אוהב לקרוא, ובפנימה יש הרבה מה לקרוא.
.
אז בצהריים כשאשתי הלכה לנוח, התיישבתי לקרוא פנימה.
.
התחלתי בכתבה אחת, ועברתי לשניה. הכתבה השנייה שקראתי היא על ספר ילדים על השואה, שזה נושא סופר רגיש, והנה הוא מונגש בצורה אפשרית.
לי יש סיפור עצוב של הכחשה בכל מה שקשור לשואה. אני שונא אותך עד היום אותו מורה שאני לא זוכר בדיוק מי אתה שהראת לי את הסרט רשימת שינדלר בכיתה ה'. מה-עבר-לך-בראש???
.
בכל אופן, יש לי פחד מכל אזכור של השואה ומרופאי שיניים. בלי קשר.
.
בכתבה, מובא ציטוט שהם הסתובבו ביער פעם אחת, תוך כדי בריחה מהגרמנים, ומצאו נבלה של חזיר, והתלבטו מה לעשות, אם מותר לאכול או אסור, ובסוף הם אכלו, והבת שאלה את האבא אם ה' לא יכעס עליהם עכשיו, אז האבא ענה, שאם לה' לא אכפת מה עושים עכשיו לילדים שלו, אז בטח גם לא אכפת לו מה הם אוכלים. זה שבר אותי בדמעות.
אוי. כמה אנחנו חייבים לדורות הקודמים, אלה שהביאו אותנו לכאן במאמצים עילאיים, ובעזרת ה'. אותו ה'.
.
אני בהחלט הולך לקנות את הספר ילדים הזה. כשאמצא אותו, אשתף כאן בפייסבוק בתגובה קישור לקניה בלי נדר.
את הספר כתבה שרה בסון.
.
.
הספר השני שיוצא עכשיו בעברית, הוא ספר שיצא כבר באנגלית והפך לרב מכר,  ועליו היתה הכתבה הראשונה שקראתי.
זה ספר שכתבה אותו שירלי בלייר שטיין, אשתו של השופט אלכס שטיין. הספר מגולל את ההתמודדות שלה בתור אמא לילד שאובחן על הרצף האוטיסטי.
הכתבה ריגשה אותי מאוד.
.
בכתבה שירלי משתפת רגע מיוחד מחגיגת בר המצווה של הבן שלה, שבו הוא הצליח לקרוא כמה משפטים מול כל הקהל, וברגע שסיים, הוא רץ עד לעזרת נשים להביא לה חיבוק גדול.
בשלב זה ביקשתי מישעיה שיעביר לי את החבילה של הטישו שתהיה לידי.
.
.
אנחנו מוקפים באנשים גיבורים. גיבורים שמנצחים מלחמות יומיומיות.
.
הלוואי ואני אלמד להיות גיבור כמוכם.
.
שבוע טוב.